האמא ״החורגת״, האישה השנייה, בת הזוג של אבא, או איך שלא נקרא לסטטוס של האמהות המשלבות – מבחינה חברתית הוא מהווה מעמד משפחתי מורכב מאוד, שמקבל מעט מאוד הכרה והבנה מצד הסביבה. אני מאמינה כי העצמתן של אמהות משלבות היא חיונית, ומהווה את הבסיס למשפחה משולבת מאושרת. ככל שחולפות השנים ישנן יותר ויותר משפחות משולבות בארץ ובעולם, ולכן שינוי חיובי בהתייחסות לאמא המשלבת משפיע על מעגלים הולכים ומתרחבים. לא ניתן בעייני לדבר היום על זוגיות פרק ב‘ מבלי להבין מה המשמעות של אמהות משלבת בתוך הקונטקסט הרחב יותר של המשפחה המשולבת.
אי–אפשר לחשוב על עתיד ומציאות בה נשים יצהירו על עצמן שהן פמיניסטיות, אבל מנגד יתנכלו וישנאו את בת הזוג של הגרוש שלהן, האישה שעוזרת לגדל באיזשהו אופן את הילדים שלהן. והרי כשאת שונאת ומתנכלת לבת הזוג החדשה של הגרוש שלך כי את מפחדת שהיא ״תתפוס לך את המקום״ למשל – את תמיד תישארי האני, העצמי הפחות מפותח שלך. ומהצד השני, כשאת נישאת לאב גרוש, ואת מתאמצת כל כך עד כדי שאת מייצרת קרע בינו לבין הגרושה שלו (או במקרה הכי גרוע בינו לבין ילדיו) את גם תישארי האני, העצמי הפחות מפותח שלך.
בשבוע שעבר חברה וקולגה שעושה מעגלי תמיכה לאמהות גרושות הזמינה אותי לשוחח איתן במפגש זום שהן יזמו על הבת זוג של הגרוש שלהן. ואני, “הרווקה” שהתחתנה עם גרוש, זו שבאופן אוטומטי מיוצגת עם הנשים השניות, האמהות המשלבות, אלו שכל כך מתאמצות לתפוס לאמא הביולוגית את המקום מצאתי את עצמי ב״מוקד האש״. זה התחיל ב: “איזה חוצפה יש לנו, בנות הזוג, לכנות את עצמנו הורה נוסף לילדים שלהן כשאף אחד בעצם לא ביקש מאיתנו” או ״את לא אמא משלבת כי אמא יש רק אחת״. הסברתי להן בעדינות שחיפוש אחרי הגדרה חיובית יותר לתפקיד שלנו בחיי הילדים שלהן מטרתה לגרום לנו להצליח להיות טובות יותר לילדים לאורך זמן ולהצליח לשלב אותם בחיינו. ושגם אנחנו מתקשות למצוא את המקום שלנו לעיתים, עניתי להן. נכון שאתן לא ביקשתן שנהיה הורה נוסף לילדים שלכן אבל לפעמים בני הזוג שלנו מבקשים, לפעמים זו ציפייה חברתית שאנחנו בכלל לא מודעות שאנחנו מנסות ליישם ולפעמים תתפלאו אבל גם הילדים שלכן מבקשים מאיתנו. בשלב כלשהו הגיע המשפט בנוסח: “את לא יכולה להבין כמה זה כואב לדעת שמישהי אחרת חייה עם הילדים שלך!” ואני בתגובה: “ברור שאני מבינה! כאמא, מתהפכת לי הבטן רק מהמחשבה שלא אהיה במחצית מהשבוע עם הילדים שלי ומישהי אחרת תהיה שם במקומי ותגדל אותם. ואז הקשתי עליהן מעט ושאלתי: אבל על מי בסופו של דבר האחריות לשנות את ההסתכלות ונקודת המבט על המציאות שלו? לא שלנו בעצם?!
לסיכום מספר תובנות חשובות לאמא ביו ולאמא משלבת:
1. יהיו אנשים שחייהם יקשרו בחיינו ללא בחירתנו – עלינו להבין איך אנחנו משכללות את היכולות שלנו ואת ההתייחסות שלנו לקשר הזה. האם אנחנו שואפות לקשר מייטיב והדדי או לקשר לוחמני ורעיל. האינטרס של אמא ביו ואמא משלבת צריך להיות משותף: ששתיהן יהיו מרוצות.
2. קונפליקט נאמנות – את מפחדת מנוכחות הבת הזוג החדשה של הגרוש שלך? תלמדי מה זה אומר ״קונפליקט נאמנות״ אצל ילד להורים גרושים.
3. לפני שאת קמה והולכת – כי את מרגישה שאת קורסת ורק רוצה לברוח מהזוגיות החדשה שנכנסת אליה, בדקי האם לא הפכת להיות אמא משלבת שמתאמצת מידי, כי זה מה שחשבת שהסביבה מצפה ממך.
4. אנרגיות טובות וחיוביות – את מרגישה שאף אחד בסביבתך הקרובה לא מבין אותך? תדאגי להיות בסביבת אנשים שתומכים בך עם אנרגיה חיובית ומעצימה. כאלו שלא מלבים בך רגשות שליליים שהכי נוח וקל לברוח אליהם. תוציאי מחייך אנשים ששופטים אותך, מבקרים או מתנשאים עלייך.
5. כשאת מרגישה שאת מאבדת שליטה – תפסיקי לנסות לשלוט בדברים שלא בשליטתך ובמקום זאת תתמקדי בבניה והגדרה של הגבולות שלך. גבול הוא מה שאת מסכימה או לא מסכימה שאנשים או ילדים יעשו או יגידו לך.
6. זוגיות בפרק ב׳ – את תזדקקי לפרטנר תומך, שמתאמץ להבין עם מה את מתמודדת (וככה גם הפוך). חשוב ללמוד יותר על זוגיות והורות במשפחה משולבת. תקשורת, אמפתיה ותמיכה הדדית הם אלו שיעשו את כל ההבדל בין זוגיות פרק ב‘ שמצליחה וצומחת לבין כזו שצונחת ומצטרפת לסטטיסטיקה העגומה של פרק ב׳.
