אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי עם הילד של האיש שלי, בן שנתיים וחצי הוא היה. כשהגיע היום בו החלטנו שהגיע הזמן להפגיש בנינו זה היה רק אחרי מספר חודשים שכבר היה ברור לנו שמערכת היחסים שלנו רצינית, שכבר החלטנו לעבור לגור ביחד ולבנות עתיד משותף.
״אני מתחילה ממש להתאהב בך אבל אני לא מכירה בך צד שלם ומשמעותי – האבא שאתה. הבן שלך הוא חלק בלתי ניפרד ממי שאתה ואני לא אוכל להכיר אותך באמת אד שאכיר את הבן שלך…״
אני זוכרת כמה התרגשתי לפני המפגש הראשון, חששתי. מה יקרה אם הוא לא יאהב אותי? אם אני אגלה שבן הזוג שלי לא האבא שאני חושבת שהוא? איך זה ישפיע על הזוגיות שלנו? איך עלי לקבל את פניו? מה לומר? איך להציג את עצמי? לקנות לו מתנה ? לא לקנות לו מתנה? להישאר באותו היום או לבוא לקצרה ולהעלם עד לפעם הבאה? מה נעשה? איך נעשה? איףףףףף כמה לחץ ובילבול.
לבסוף החלטתי פשוט לעשות את זה, להתמודד עם מה שיהיה במפגש ופשוט לזרום וכך היה..
נכנסתי בדלת, ירדתי לגובה העיניים של הקטני תכול העיינים המתוק הזה, שהסתכל עלי בעיינים הססניות והצגתי את עצמי : ״היי, נעים מאד קוראים לי ״מוש״ . סיפרתי לו שככה קוראים לי כל החברים הטובים שלי ביותר ושאלתי אותו : ״גם אתה רוצה להיות חבר שלי?״ הוא הסתכל לעברי בחצי חיוך, מהוסס והנהן בראשו שכן. לאחר מכן הלכתי להכין לנו משהו לשתות, התיישבנו בסלון והזמנתי אותו לשחק איתי במשחק קופסא שהיה מונח על השולחן. הוא סירב. ואני לא לחצתי. לקחתי צעד הצידה ובאופן טבעי לאחר כמה דקות ארוכות ראיתי שהוא מחפש את הקרבה שלי ותשומת ליבי. אז ניצלתי את ההזדמנות לנסות להתקרב אליו עוד פעם. הפעם זה עבד. שיחקנו יחדיו, צחקנו, שרנו ורקדנו. כעבור שעה נפרדתי ממנו ומאביו לשלום והבטחתי לו שניפגש שוב בקרוב.
אני זוכרת שיצאתי מהבית מאושרת עד הגג ומסופקת – שלב מאתגר אחד מאחורינו.
כשמגיעים למפגש הראשון עם הילדים של בן הזוג צריך לקחת בחשבון ראשית בכמה ילדים מדובר? בני כמה הילדים? מה הם הצרכים שלהם? איך הם חוו את הגירושים של הוריהם? מה מצבם הרגשי בימים אלו? כמה זמן עבר מאז שהוריהם התגרשו? איך מערכת היחסים של בן הזוג שלך עם האקסית שלו? ועוד ….
החוויה שלי מהגירושים של הוריי שונה לחלוטין מהחוויה של אחותי הקטנה ממני ב-4 שנים. אחותי הקטנה תמיד קיבלה בכל כך אהבה את בני ובנות הזוג של הורי במהלך השנים, ואילו אני זו שתמיד הייתי קודם כל חשדנית ומרוחקת. כל ילד משולב חווה את הגירושים של הוריו אחרת, את המעברים בין הבתים בצורה שונה. בגדול מערכת יחסים של ילד עם כל אחד מהוריו היא שונה, אז על אחת כמה וכמה אצל ילדים משולבים שהוריהם חיים בניפרד.
במקרה שלי כאמור, הכרתי את הילד של האיש שלי כשהיה בן שנתיים וחצי, שנה וחצי לאחר הגירושים של הוריו. היה לי ברור באופן אישי מהתחלה שהילד הזה יגדל וגדל למציאות כזאת של שני בתים ואת הוריו ביחד הוא לא זוכר ולעולם לא יזכור.
האתגר הראשון המשמעותי בזוגיות עם הורה לילדים מנישואים/קשרים קודמים הוא – הפגישה הראשונה עם הילדים שלו.
להלן מספר טיפים לפגישה הראשונה עם ילדי בן הזוג שלך:
תבחרו את העיתוי הנכון – לא נכון יהיה להכיר את ילדיו לאחר מספר שבועות בודדים שאתם יוצאים, אם זה לא ברור לכם אני כאן לומר שזה צריך להיות לכם ברור. מדובר פה בילדים, ילדים שחוו פירוק של בית, וזה לא יהיה עבורם נכון ובריא להפגיש ביניכם אם זה עוד לא ברור חד משמעי שפניכם אכן אל עבר עתיד משותף. אי אפשר לבדוק מערכת יחסים בחודשיים הראשונים לצורך העניין, כי אתם לא באמת מכירים אחד את השניה גם אם אתם מרגישים עכשיו כאילו אתם מכירים כל החיים. כשאת יוצאת עם אב לילדים והגיע השלב מבחינתכן שהגיע הזמן שיכירו אותך, את צריכה תחילה לחשוב על ילדיו ולהיות ערנית למקום בו הם נמצאים וממנו הם באים. תנו לזה זמן. רק שאתם מרגישים שמדובר בקשר חזק, עם אופק, בניתם אמון ובניתם תשתית חזקה לזוגיות, תתחילו לתכנן את הפגישה הראשונה עם הילדים שלו.
הציגי את עצמך כ״חברה של אבא״ ושגם אבא שלהם יציג אותך ככה לפני המפגש – חלילה וקורה ביניכם משהו והקשר לא צולח – חשוב מאד שזה לא יהיה על הילד. ומה הכוונה? חברויות דועכות כל הזמן, עצוב אבל זו המציאות במיוחד בזוגיות פרק ב׳. כך שחשוב לא להבהיל את הילדים המשולבים שחוו פירוק של בית, ופתאום חלילה יצטרכו להתמודד שוב עם חברה של אבא שהפסיקה להגיע באותה תדירות לפתע. בנוסף, הייתי ממליצה שאבא יבקש בעדינות משוב מהילדים שלו על ״החברה החדשה״ – זה יאפשר להם לדבר על החוויה שלהם, הרושם, החששות וכמובן יאפשר לכם לבואו מוכנים יותר לפגישה הבאה.
ליידע את הגרושה, האמא של הילדים לקראת הפגישה– זה לא סוד שברוב המקרים זוגות רבים שמתגרשים ממשיכים בחייהם ושואפים לזכות בזוגיות פרק ב׳ מאושרת כי הרי לא טוב האדם לבדו. לכן אני ממליצה רק במקרים בהם מערכת היחסים עם הגרושה טובה, מכבדת ו״מספיק מים עברו בנהר״ מאז הגירושין. חשוב שהגרוש שלה ישתף אותה לקראת המפגש המשותף עם הילדים. למה? כי העובדה שהיא תהיה מעורבת ומוכנה לכך, היא תאפשר לילדים לשתף אותה ברגשותיהם. התמיכה שלה תוכל רק לתרום מאשר להזיק והיא תוכל לשקף לילדים שזה בסדר שלאבא יש חברה חדשה וכך לחסוך מהם את ״יצר הנאמנות אליה״. שיתוף פעולה ופרגון הדדי בין ההורים יכולים רק לתרום ולהטיב עם הילדים ולהעניק להם ביטחון.
היפגשו בסביבה ניטרלית ככל שניתן – אל תפגשו בבית שלך או שלו או ״שלכם״. פגישה בבית שהוא חולק עם ילדיו עלולה לשדר לילדים מסר שונה שלא מדובר רק בחברה או מכרה (ראי סעיף 2) אלא במערכת יחסים יותר אינטימית. בזמן שאתם מנסים לגרום לילד להרגיש בנוח כי זה בבית שלו אתם בעצם עלולים לעורר אצלו בדיוק ההפך. הבת שלו לצורך הדוגמא עלולה להרגיש צורך יותר לגונן על מקומה וביתה, או תעדיף ללכת לחדרה ולברוח לנוחות שלה כדי להימנע מהלא הנודע – את! גם להזמין אותם לביתך – לא רצוי! למה? כי זה עלול ממש להרתיע אותם ולהפחיד אותם, הבית שלך הוא מקום זר לילד ורק לך הוא מוכר. את מראש גוררת את הפגישה הראשונה עם הילד למלחמת ״כוח״ וחוסר שליטה שלו, מה שעלול לגרום לו לרתיעה. תבחרו במקום נטרלי, מקום עם מרחב שיעמיד את כולכם כשווים במגרש המשחקים.
שמרי על המפגש קצר, קולע שמשאיר טעם של עוד – תארגני מפגש מהנה ורגוע כמו בפארק או בים במיוחד שמדובר בכמה ילדים ממגוון גילאים. הגבלת החוויה למספר שעות תעזור לך ולילדים לעכל את הפגישה בצורה טובה יותר. ילדים צעירים יכולים לא להיות כל כך ״נוחים״ וזורמים, הם עלולים למצות מהר ואת לא רוצה למצוא את עצמך בסיטואציה מביכה.
הימנעו מלהפגין יותר מדי רגשות ומגע פיזי מול הילדים – זיכרו, הצגתם אותך בתור ״חברה שלך אבא״ עבורם אתם כרגע רק ״חברים״. הימנעו מלהפגין חיבה יתרה אחד כלפי השנייה, להחזיק ידיים, לכנות זה את זו בכינויי אהבה: ״מאמי״ ״מותק״ ״חיים שלי״ ואל תעשו שום דבר שעלול לגרום לילדים להרגיש לא בנוח או לפתח רגשות מעורבים כלפיך כמו למשל כמי ״שפולשת״ להם למרחב. זה לא הזמן.
אני יודעת שהרבה נשים משלבות חולמות וכל כך רוצות שהפגישה הראשונה תהיה מדהימה, כי זה באמת חשוב. לא פעם שמעתי מנשים שיוצאות עם גברים עם ילדים שמרגישות לפני המפגש הראשון עם ילדיו הכי מאוהבות, תחושה חזקה ״שזהו, זה לנצח….״ ובסוף הקשר הסתיים דווקא לא הרבה לאחר המפגש הראשון עם הילדים שלו. ולמה זה קורה? כי לא כל אחת זה מתאים. רבים מסיפורי ״הפגישה הראשונה עם ילדיו״ שכשלו קרו בגלל שנשים עשו ההפך מהטיפים שציינתי ברשימה למעלה…
לדוגמא: משלבת שהגיעה לבית האב לפגוש את בתו, ובתו הסתגרה בחדר ולא הייתה מוכנה לצאת כל המפגש. או משלבת שהגיעה למפגש ונשארה יותר מדי זמן עד שהילד המשולב כבר התחיל לאבד את זה, התחיל להתפרע ולבכות והיא פשוט הרגישה שזה גדול עליה. טבעי. במיוחד עבור משלבת בסטטוס רווקה ללא ילדים, שלא יודעת או מוכנה ברוב המקרים להתמודד עם סיטואציות מביכות שכאלה.
אבל היי,
אין צורך באמת להילחץ!
אין סיבה שתלחיצי את עצמך עוד לפני שזה קרה. תתכננו את הפגישה שלכם ככה שתהיה רגועה ומהנה.
בואי באנרגיות טובות וחיוביות – ״מחשבה יוצרת מציאות״.
תתני לעצמך להתרגש מהפגישה הראשונה שלך עם ילדיו,
וזיכרי שגם אם הפעם הראשונה לא תהיה מושלמת או כפי שציפית,
סביר שהפעם השנייה עשויה להיות החוויה המתקנת.
אני מאמינה בך,
בהצלחה!
*ספרו לי איך הייתה הפגישה הראשונה שלכן עם הילדים שלו…?!
