האם את מאמינה באהבה ממבט ראשון? האם התאהבת בבן הזוג שלך מיד, או שזה לקח זמן? האם כל אמא מתאהבת בילד שלה, בשרה ודמה, ברגע שהוא יוצא לה מהרחם? אם נהיה כנות, אז לא תמיד! כולנו יודעות שלאהוב מישהו באמת, זה לא דבר שקורה ברגע.
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מלמדים שאהבה לילדים היא רגש נרכש, שנבנה מתוך נתינה והשקעה יומיומית. תוצר של תהליך היקשרותי ארוך טווח. זו הסיבה שאמהות ביולוגיות לרוב אוהבות את ילדיהן ללא גבול – אחרי תשעה חודשים של נשיאתם ברחם, אחרי שעברו את אתגר הלידה והוצפו בהורמוני האהבה המיוצרים בה, אחרי תקופת הטיפול האינטנסיבי בתינוקות הרכים, התלויים בהן לחלוטין – הלב מתוכנת להיפתח אליהם במלואו. גם אמהות מאמצות מגיעות לקשר עם הילדים המאומצים אחרי שנים של כמיהה אליהם, והשקעה מרובה בתהליך האימוץ. הן מגשימות חלום והריגוש הוא עצום. אבל את, לא עברת את כל התהליכים האלה עם הילדים המשולבים, וממש טבעי שלא תאהבי אותם כאילו היו ילדייך.
כאמהות משלבות אנחנו מקבלות את הילדים “מן המוכן”, כחלק מהחבילה שבאה עם בן הזוג, בין אם רצינו בהם או לא. ולכן זה ממש נורמלי אם רגש האהבה אליהם יתפתח בהדרגה, בקצב שלו. אל תרגישי לרגע כישלון אם את לא מצליחה לאהוב, או אפילו לחבב, את הילדים של בן זוגך! את לא רעה, את לא מכשפה, מה שאת מרגישה הוא טבעי. הציפייה מעצמך, התסכול, האשמה והבושה, ייסורי המצפון – עלולים להזיק לאהבה שלך, לזוגיות, לאושר, וגם לקשר עם הילדים עצמם. היי רכה לעצמך ואל תיפלי למלכודת הזו. כאישה בוודאי חונכת כמו כולנו שעלייך להרגיש חום אימהי כלפי ילדים באשר הם, אבל במציאות יש המון מכשולים העומדים בפנינו. אנחנו צריכות להרגיש בטוחות במקום שלנו בזוגיות ובמשפחה המתהווה כדי שנצליח להיפתח ולאהוב את הילדים של בן הזוג.
עם השנים שעוברות, ההיכרות שמעמיקה, ההשקעה המצטברת, הזיכרונות המשותפים שנאספים, מקמנו שמתייצב במערכת – נוצרת גם קירבה, ויכולה להתפתח אהבה. כמובן שאנחנו לא יושבות על הגדר ומחכות לנס. חובה עלינו לטפל יחד עם בן הזוג בכל גורם שזיהינו כי מפריע לאהבה שלנו – אם זו קנאה ואף הסתה מצד הגרושה המטילה צל על היחסים בבית, או חוסר שיתוף פעולה של האבא שלא מסוגל להבין ומבטל את תחושותייך… אולי את חווה ביקורת בלתי פוסקת מהסביבה – כל אלה מהווים חסמים שעלולים לעצור את ליבך מלהיפתח לילדים. הרגש החיובי זקוק לתנאים מיטיבים כדי לצמוח בתוכנו, ועלינו להקדיש מאמצים מודעים ואקטיביים כדי להתגבר על הקשיים העומדים בדרכו. שמעתי כמובן גם על מקרים של אהבה לילדים המשולבים שהתפתחה באופן ספונטני ומהיר, אבל ברוב המקרים זה לא עובד ככה.
אל תיפלי לפנטזיות, ואל תתאכזבי כאשר חייך אינם נראים כמו סיפור אגדה. במציאות עלייך לגלות סבלנות, להתמקד במעשים של חיבור לילדים, ולתת לדברים לקרות באופן טבעי. עלייך להתייחס לרגש שלך כמו אל שתיל רך שאת מטפחת בעדינות, ולקבל את זה שגם אם לעולם לא תקראי למה שאת חשה כלפי הילדים המשולבים בשם “אהבה” – מה שחשוב הוא שתרגישי איתם בנוח, שתוכלו לחיות יחד בכבוד הדדי, באווירה חיובית וטובה. בסופו של דבר האהבה שלך לילדים לעולם איננה מובנת מאליה כמו אהבת האם הביולוגית. אבל אם הצלחת ליצור יחסים טובים ורגש חם – זה דווקא מוערך יותר על ידי הילדים, שיודעים שאת בעצם לא חייבת להם כלום, ומכירה בערכם נטו בגלל מי שהם. זכרי כי האהבה שלך איננה צורך קיומי עבורם, וגם לא עבורך – היא כן בונוס נפלא שכולכם יכולים להרוויח.
ואת יודעת מה? גם אם יעברו שנים ולא תצליחי להרגיש אהבה לילדים – זה ממש בסדר! לא תמיד הם בכלל מעוניינים בזה, או זקוקים לזה ממך. הם כן זקוקים לקבלה, הערכה, אכפתיות, התחשבות. למרחב, בטחון ותחושת שייכות. לאווירת יציבות, אמון, נינוחות. וגם את זקוקה לכל אלה בחיים המשותפים שלכם, לכן שווה לך להשקיע מאמצים בביסוס ערכים אלה במשפחה המשולבת שאת בונה ומובילה עם בן זוגך.
