מהם הדברים שאמא משלבת הייתה רוצה שהאיש שלה ידע ויבין באמת?
אחד מהקשיים הגדולים שלי בתחילת המסע המשולב שלנו, היה לנסות להסביר לניצן האיש שלי מה אני מרגישה וחווה בתור אמא משלבת. הרגשתי שלא משנה מה או איך אני אומרת לו, הוא לא באמת מצליח להבין את התחושות שלי. לעיתים זה הציף אותי כל כך שלא הצלחתי לישון בלילות, והייתי מתעוררת נסערת ומתוסכלת. הייתי כבר מותשת מרוב הניסיונות שלי להסביר לו איך זה מרגיש להיות במקומי, ואיך לגרום לו להבין אותי ולתמוך בי. ברור שהיה לו אכפת לראות אותי במצב הזה, הוא רצה לעזור לי… אבל הוא לא באמת הבין מה אני עוברת, והיה לו מאד קשה להזדהות.
אני אוהבת את האיש שלי. אוהבת אותו אהבה כל כך גדולה ועמוקה שלא האמנתי שבחיים אוכל לאהוב כך אדם. רק מלצלול לתוך עיניו התכולות, להתעטף בגופו הגדול והחם, הלב שלי היה מיד מחסיר פעימה. האיש שלי הוא הסלע שלי, המכסה שלי, הגבר הראשון שהרשיתי לעצמי פשוט להיות אני לצידו ולהתמסר לאהבה ולזוגיות.
החיבור שלי איתו גרם לי להסיר את המגננות, ולהיות חשופה כי עליו הרגשתי שאני יכולה לסמוך מהרגע הראשון. ועם כל זה, בשלב מסוים ירד לי האסימון שהוא לא מבין אותי באמת ולעולם לא יבין, כי הוא לא אמא משלבת. הוא לא קולט איך החיים נראים מנקודת המבט שלי, ולמה לפעמים אני כל כך נאבקת ומתוסכלת.
פעם העליתי שאלה בקהילת האמהות המשלבות שיצרתי: ״מה היית רוצה שבן זוגך ידע או יבין מנקודת מבטך כאמא משלבת?״ ואז גיליתי שאני לא לבד! התגובות היו כל כך כנות ואותנטיות, וראיתי את עצמי בתוכן. מי יכולה להבין יותר טוב מאמא משלבת בעצמה? חלק ניכר מהדברים שאנחנו עוברות חוזרים על עצמם במשפחות משולבות, גם אם מדובר באנשים שונים לחלוטין. מסתבר שעם כל ההבדלים האישיים בינינו, אנחנו יכולות להזדהות אחת עם השניה יותר מכל אדם שלא חווה את השילוב הזה כמונו.
מהם הדברים שאמא משלבת הייתה רוצה שהאיש שלה ידע או יבין?
תבין שלא ממש ידעתי לאן אני נכנסת
כן, ידעתי שאני מתחתנת עם גבר שיש לו ילדים מנישואים קודמים, ידעתי שהילדים שלך איתנו פעמיים בשבוע וכל סופ”ש שני, אבל לא ידעתי שהמשמורת תשתנה, שיהיו ימים שהילדים יתעקשו לבוא על אף שזה היום של אמא שלהם. לא ידעתי שתגיע מגיפה לעולם או מלחמה והילדים שלך יהיה איתנו כל כך הרבה מהזמן… והאמת? מזל שלא ידעתי! אבל עכשיו אני יודעת, ונאלצת להתמודד. עכשיו אני יודעת שלהיות אמא משלבת זה כל כך הרבה יותר מלבשל, לכבס את הבגדים והתחתונים של הילד, לדאוג לארוחות משפחתיות, ולהיות ביחד בשבתות וחגים.
האהבה שלי לילדים שלי היא אהבה שונה מהאהבה לילדים שלך
האהבה שלי לכל הילדים במשפחה שלנו, אלה שנבטו ברחמי ואלו שנבטו בליבי, היא גדולה, אך שונה. למרות שאשתדל תמיד להעניק לכל הילדים בבית בצורה שווה, אני מוצאת את עצמי דווקא משקיעה אנרגיה יותר בילדים המשולבים ומתעסקת בהם. למה? כי הם בוחרים לאהוב אותי ויכולים גם לבטל את אהבתם אלי בכל רגע נתון. הם פחות בטוחים באהבתי אליהם, ואני צריכה כל הזמן להוכיח אותה, ולהיזהר לא לפגוע. זה חלק מהעומס הבלתי נראה שנושאות הרבה אמהות משלבות. עם הילדים שלי אני לא צריכה לשמור על ליבי, אני יכולה להיות פגיעה לחלוטין, אני לא צריכה לחשוב יותר מדי ולא ללכת על ביצים – כי אני אמא שלהם, ואף אחד לא יכול להגיד להם אחרת. עם הילדים שלי אני יכולה לטעות באופן שאני לא יכולה לטעות עם ילדיך. זה דורש ממני ושואב ממני הרבה מאוד מחשבה ושיקול דעת שלא תמיד טבעית או קלה בשבילי. זה מין מאמץ בלתי נראה שאני עושה כל הזמן, ולמרות שהוא שקוף הוא מאוד מעייף ושוחק נפשית.
יש ימים שאני צריכה הפסקה וזה בסדר
אני לא יכולה שכל הזהות שלי תתקיים סביב היותי אמא משלבת. החיים של הורה משלב הם כל כך מתישים ועמוסים רגשית שלפעמים אני חייבת להתרחק. אני צריכה זמן שקט לעצמי, לפנק את עצמי, לשים לב לעצמי בלבד! לכבות את הראש, לצאת מהבית, לא לדאוג או לעשות למען אף אחד ולצאת להתאוורר ללא רגשות אשם.
אני לא יכולה באמת לחנך את הילדים שלך, זה התפקיד שלך
זה ממש לא הוגן שאתה מצפה ממני לפעמים לחנך את הילדים שלך, או אף לכעוס עליהם במידת הצורך. הייתי רוצה שתבין שתמיד קיים איזשהו מאבק, גם אם רק פנימי, שלי עם ילדיך. לא משנה מה, ילדיך תמיד יכבדו אותך ויקשיבו לך יותר מאשר לי. יש להם נאמנות טבעית אליך כי אתה אבא שלהם, ולכן רק לך יש את הזכות ואת החובה לחנך אותם. אני יכולה להעיר להם, אבל אתה חייב לגבות אותי – חשוב שתיקח אתה את המושכות לידיים כאשר משהו משתבש, ולא תשאיר לי להיות הרעה מולם, בעוד אתה האבא הקליל והכיפי ואני מתמודדת לבד בחזית החינוך והקשיים. זה קריטי לשמירה על האיזון ועל המקום שלי בבית, כדי שלא אהפוך ל״אמא החורגת המרשעת והשנואה״ או לאאוטסיידרית ולא שייכת, במרחב שאמור להיות המקום הבטוח שלי.
החיים הקודמים שלך שולטים בחיי הנוכחיים
זו נקודה שרלוונטית לנשים שנכנסו לקשר רווקות, אלמנות, או גרושות שאצלן האבא פחות בתמונה – הייתי רוצה שתבין שהעבר שלנו לא דומה. אף אחד מהאקסים שלי כבר לא בתמונה, ולא נוכח בשום דרך בחיים שלנו כזוג, ואילו האקסית שלך מאוד בתמונה. הסכמי המשמורת שיש לך איתה, והצורה בה היא מקיימת או לא מקיימת אותם לדוגמא, משפיעים בכל כך הרבה מובנים על חיי. אני למשל לא יכולה ספונטנית לקבוע לנו נופש איפשהו בלי להתחשב בחלוקת הזמנים ביניכם. אנחנו לא יכולים לעשות רילוקיישן ככה באמצע החיים, או אפילו לעבור דירה, מכיוון שאנחנו נדרשים לגור בקרבת אימם של הילדים שלך. אבל אתה יודע מה? אני לא מתלוננת כבר, אני הסתגלתי והתרגלתי למצב. רק חשוב לי שתשים לב איך החיים הקודמים שלך שולטים בחיי היום יום שלי. שלנו. ותבין שזה לא תמיד קל להתמודד עם זה.
אני זקוקה לתמיכה ולעזרה שלך
יש כל כך הרבה דברים שאני נאלצת לעשות ולשלב בחיי היומיום כדי שהבית יתנהל בצורה טובה, והאמת? מרגיש לי שאתה לא תמיד שם לב לחלק גדול מהם. אני יודעת שיש לי נטייה להראות שאני סופרוומן, שמצליחה לג׳נגל ולהחזיק את הכדורים באוויר, אבל לעולם לא אתנגד ליותר עזרה ותמיכה ממך בבית… הרי שנינו עובדים קשה. אני מבינה שאתה חוזר מהעבודה אחרי יום ארוך ואתה רק רוצה לשכב על הספה, להרים רגליים ולהירגע, אבל תזכור שגם אני זקוקה לזה לא פחות לפעמים.
לפעמים קולות הרקע מהסביבה סוגרים עלי
אולי אתה לא רואה את זה, אבל הציפייה של הסביבה מאמהות משלבות היא כפולה. החברה מעמידה בפנינו סטנדרטים מאד גבוהים. להיות אמא משלבת זה קשה ומורכב הרבה יותר מאשר להיות רק אמא. הסביבה תמיד תחפש בנו פגמים לפני שיחפשו בהורים הביולוגיים, ומראש אנחנו קודם כל נתפסות כחורגות וכפולשות, חייבות להוכיח את עצמנו ולא שייכות. זוהי נקודת מוצא לא פשוטה בכלל, זה מעורר המון כאבים פנימיים, ויכול ליצור תחושת בדידות ותלישות של ממש.
לפעמים אני שואלת את עצמי ״למה לקחתי על עצמי את החבילה הזאת״?
אהוב שלי, אני אוהבת אותך, אתה אהבת חיי… אבל לפעמים אני תוהה איך היו נראים החיים שלי אם הייתי פשוט בוחרת להתחתן עם גבר שאין לו ילדים מנישואים קודמים. חיי ככל הנראה היו פחות מורכבים, והייתי פחות צריכה להתעסק בשילוב של הכל. הסביבה כמובן תמיד משקפת לי את השאלה הזו, כאשר גם אנשים שבכלל לא מכירים אותי אומרים משהו על “החבילה” שלקחתי על עצמי. שתדע שאני לא מתחרטת לרגע על הבחירה שלי, והייתי בוחרת בך שוב ושוב, אבל זה לא קל להתמודד עם המחשבות האלה שנמצאות שם ברקע, עם השונות שלי, עם הבחירה ללכת בנתיב פחות מקובל חברתית.
ויתרתי על הרבה דברים כדי להיות איתך
לפני שהכרתי אותך חיי היו תוססים וספונטניים. עשיתי כושר, יצאתי לבלות, הייתי עצמאית. עפתי על העולם, לא דפקתי חשבון לאף אחד ולשום דבר. אבל ברגע שהכרתי אותך נאלצתי להסתגל לעובדה שעכשיו אני הורה, שאני גרה עם ילד לא שלי, וצרכיו קודמים לכל. גיליתי שאני צריכה להתמודד עם המון חוסר שליטה בחלוקת הזמנים, או עם הגחמות של הגרושה שלך, שנוכחת תמיד ולא הולכת לשום מקום. שאני צריכה להתרגל למחסור בזמן זוגי, שנוצר בגלל השילוב של תחזוקת הבית והילדים עם כל שאר הדברים שהיו בחיי עוד קודם. הויתורים האלה לא מובנים מאליהם, ואני מקווה שאתה מבחין בכך ומעריך את זה.
זה באמת קשה להרגיש שהמשפחה שלך לא מקבלת אותי
המשפחה שלך לא קיבלה אותי בקלות כפי שקיבלה את אשתך הראשונה, עלי מראש הסתכלו בעין ביקורתית. ברור לי שזה לא מתוך כוונה רעה, אלא לגמרי מתוך רצון לשמור ולגונן עליך ועל הילדים שלך, ועדיין, זה נורא קשה להרגיש שלא מקבלים אותך ולא סומכים עלייך, ולעיתים להרגיש שאת פשוט לא חלק מהמשפחה.
גבולות זה דבר כל כך חשוב
באמת חשוב לי שיהיו לנו גבולות מול גרושתך, מול הילדים שלך, מול משפחתך. שיהיה ברור מהי הטריטוריה הזוגית שלנו שאליה אף אחד לא נכנס ולא מתערב. החיים שלנו גם ככה מורכבים ועמוסים כל כך. גבולות בריאים יעזרו לנו להבין איך לצלוח את המסע המשולב והמשותף הזה שלנו. ברגע שנבין, ונתאם ציפיות בנושא, נוכל גם לתקשר יותר טוב בזכותם.
קשה לי עם רגשות האשמה שיש לך לפעמים כלפי הילדים שלך…
קשה לי שהרבה פעמים בגלל אותה אשמה שמנהלת אותך, אתה מרגיש צורך לפצות את ילדייך ומקבל החלטות מהמקום הזה, המפצה. אני מבינה שאתה חושש לאבד אותם, אבל מפריע לי שזה גורם לך להימנע מלהציב להם גבולות בריאים, ושלפעמים זה יוצר מצבים בהם אתה מקפח אותי, את הילדים המשותפים שלנו, או את כללי הבית, שרק לא תהיה אף תלונה או חלילה קנאה. אני בטוחה שילדיך יאהבו אותך וירצו בקרבתך גם אם לא תמלא כל בקשה וגחמה שלהם, ואני גם יודעת שילדים (בעיקר ילדי גירושין) בתוך תוכם זקוקים לגבולות האלה, שמזכירים להם שאבא הוא אדם חזק, עקבי ויציב שמסוגל להגן עליהם ולהוביל אותם.
מצטערת אהוב שלי , אבל תשלים עם זה שתמיד תהיה באמצע
אני יודעת שלא פשוט לך, שגם לך מורכב וקשה כי אתה תמיד באמצע, בין הפטיש לסדן… ואני יודעת שלפעמים אתה מרגיש שזה לא הוגן. אתה כבר לא נשוי לאמא של הילדים שלך, אתה היום איתי, ולכן תמיד תהיה באמצע בין שתינו. וכפי שכבר ציינתי קודם, הילדים שלך תמיד יכבדו אותך ויקשיבו לך קצת יותר מאשר לי, ותמיד תהיה באמצע בינינו במובן מסוים – אז תשלים עם זה. גם תזכור שאם לא היית נשוי בעבר, והיית מגיע לזוגיות רווק ללא ילדים, עדיין היית צריך להיות באמצע ביני לבין משפחתך, וכך גם הפוך… נכון?! אז למרות שאתה באמצע וזה לא נוח, אני כבת זוגך מצפה ממך למצוא את הדרך החכמה והסבלנית לתווך, לעשות אינטגרציה בריאה ונכונה בין כל המרכיבים השונים של חייך, ולא להתחמק מאחריות ולגלגל את הבלבול והמצוקה לפתחי.
ודבר אחרון אהובי…
לא היה לי מושג שאתאהב בך ככה בטירוף ושאהיה גאה להיות לך לרעיה. היום אני יכולה לומר שלא הייתי בוחרת אחרת, הייתי בוחרת בך שוב ושוב למרות ואפילו שיש לך ילדים.
לא הייתי מעדיפה להיות לצידו של גבר אחר, אבל כן הייתי שמחה שתבין את נקודת המבט שלי קצת יותר. שתכיל את הרגישויות שלי ותיתן להם מקום, כי אין לי ספק שזה רק יתרום לאיכות החיים שלנו, לתחושה שמעריכים אותי, לתחושת השייכות שלי וליחס שלי בהתאם בבית…
תזכור: happy wife happy life
אתה מבטיח שתחשוב על זה אהובי?
שלך,
אמא משלבת
